השתגע (מתוך ״המחברת של אליה״) - Omer Adam, Elia Rosilio

‏‎כשהעשן מתפזר

‏‎רואים שכולנו אותו דבר

‏‎על החוף הזה של החיים

‏‎אנשים קלים כמו סירות נייר

‏‎ומפחדים ממה מפחדים

‏‎מאיזה רגע של כישלון

‏‎נוסעים על מאה ארבעים

‏‎אבל לא בכיוון הנכון

‏‎מאחוריי האוזניות

‏‎כל אחד שומע איזה שיר אחר

‏‎ככה בלי סלקציות

‏‎הכל פשוט הרבה יותר

‏‎בלי צבע בלי פוליטיקות

‏‎כי את מי זה מעניין

‏‎החיים קצרים מדי הבנתי

‏‎כשאביצ׳י הפסיק לנגן

‏‎ואת ואת

בואי תתקרבי אליי

הזמן נגמר אולי מהר מדי

ואנשים רוקדים כשהם בודדים

ואנחנו שם עוד בין כולם

בואי נשכח הכל

גם ככה השתגע העולם

תראי את השקיעות של חדרה

מדממות וזה מדליק בי רגש

כולם פה מגדלים כנפיים

ואז בוכים כשנשרפים מהשמש

ונלחמים על היום יום

אחריי שנלחמו על הדרום

תביני העולם הזה משוגע נקודה קום

Коли дим розвіється

Бачиш, ми всі однакові

На цьому березі життя

Люди легкі, як паперові кораблики

і бояться того, чого бояться

З якогось моменту невдачі

Поїздка на сто сорок

Але не в тому напрямку

Позаду мене навушники

Кожен слухає різну пісню

Ось так без виділень

Все набагато простіше

Ні кольору, ні політики

Бо кого це хвилює?

Життя занадто коротке, я розумію

Коли Avicii перестав грати

і ти і

підійди ближче до мене

Час може спливати занадто швидко

І люди танцюють, коли їм самотньо

І ми там більше серед них усіх

Забудьмо все

Незважаючи на це, світ зійшов з розуму

Подивіться на заходи сонця в Хадері

Кровотеча, і це викликає в мені емоції

У кожного тут виростають крила

А потім плакати, коли обгориш на сонці

і боротися день у день

Після мене, хто воював за південь

Зрозумійте, що цей світ божевільний, перестаньте вставати